בן יהודית ושמואל, נולד ביום י"ג באב תרפ"ט (19.8.1929) בברלין, בירת גרמניה, ובשנת 1933 עלה לארץ עם הוריו שהתיישבו בשכונת בורוכוב (גבעתיים). היה נער תוסס ועמקן שעמד בתוקף על השקפותיו, בלי משוא פנים. בנעוריו הצטרף ל"שומר הצעיר". אחרי סיום בית-הספר הלך להכשרה חקלאית בחברת נוער ארצישראלי בקיבוץ דליה. בשקידתו בעבודה, על אף חולשתו (בילדותו חלה זמן ממושך), היה למופת לחבריו. שירת שנתיים בפלמ"ח והשתתף במסע הנוער לכיבוש ביריה מחדש, לאחר שהבריטים אסרו את אנשיה.

בראשית שנת 1948 סיים קורס מ"כים ובראש כיתה נשלח אל הנגב. דן שירת בחטיבת "הנגב" והשתתף בפעולות רבות נגד כנופיות וכפרי פורעים, בהבטחת תחבורה ועוד. היה למופת לחבריו באומץ ובהתגברות על סכנות ופגעי האקלים והטבע וידע להפיח בהם רוח גבורה והקרבה. באביב נשלח מבית- אשל המנותקת לקורס סיירים.

הוא נפצע בהפצצה על מחנה תל-ליטווינסקי, הובא לבית-החולים "בילינסון" ושם, ביום י"א באייר תש"ח (20.5.1948), מת מפצעיו.

דן הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.